יום רביעי, 17 בינואר 2018

שווארמה בפלאפל הפעמונים ברמת השרון

נסיבות החיים הביאו אותי ואת שותפי לנסיעה אל רמת השרון בשעת אחר-צהריים, מאותן שעות בין-ערביים המאפשרות למי שרוצה בכך לאכול ארוחת-צהריים מאוחרת (כמוני) ולמי שמעדיף זאת לאכול ארוחת-ערב מוקדמת (כמו שותפי).

כאשר שקלנו וחיפשנו אפשרויות, בחרנו לנסות את השווארמה שנמכרת בפלאפל הפעמונים, ולא התחרטנו.




מדובר בשווארמה מתובלנת בתבלון מעניין ומיוחד. הביס הראשון מרגיש מעט חזק לחיך אבל מביס לביס הטעם הולך וכובש אותך. החוויה הזו, של התרגלות לשווארמה הזו היתה משותפת לי ולשותפי ולכן אני משער שהיא תאפיין את רוב המבקשים להתנסות בשווארמה הזו. ממש אפשר היה לראות כיצד שנינו נרתעים אחרי הביס הראשון, ולאחר מכן הולכים ומאיצים את קצב האכילה עד להעלמותה של המנה כולה.... בהחלט שווארמה שכדאי לנסות אם נמצאים באיזור.

הפרטים היבשים
גודל המנות: סביר
הסלטים: טריים וטובים 
היחס ללקוחות: השירות אדיב ונעים 
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום נוח לישיבה; יש המעדיפים לשבת ברחבי רחוב סוקולוב ולהתבונן במרחב העירוני הרמת-שרוני שהולך ומתפתח לו; ובמרחק 5 דקות נסיעה מצוי פארק הנצח המציע שלל אפשרויות ישיבה ואכילה נוכח נוף עירוני משובח ביותר.
יוקר המחיה: 36 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

יום ראשון, 31 בדצמבר 2017

לסיכומה של שנה שישית

עוד שנה חלפה עברה לה. זו השנה השישית, מאז 2012, בה הבלוג מנסה לספר לקהל קוראים נלהב (פחות או יותר) על מקומות איכותיים של אוכל מהיר בישראל, עם דגש על מלכת המזונות המהירים (בארץ), היא השווארמה. 

אז מה היה לנו בשנת 2017? 
מקומות רבים נטעמו אך רק שלושה מקומות השביעו רצון מספיק כדי להצדיק פרסום פוסט (כי כאן מתמקדים בחצי הכוס המלאה, זוכרים?):

וכן, היו גם היו ביקורים במקומות ותיקים ומוכרים אשר נסקרו כאן בבלוג בעבר, ולשמחתנו התמידו באיכותם. 

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה שפורסמו כאן מאז היווסדו של הבלוג - 201220132014, 2015 , 2016 - 
נדמה שיש על מה להתברך בסיכום השנה הזו. מה גם שסוף-סוף נחצה בבלוג רף 30 המקומות עליהם דווח ! 

ונאחל לכולנו ש-2018 תהא שנה טובה וטעימה. באשר למהירות? נאחל לכל אחד ואחת את הקצב הרצוי לו או לה ! 
שנה טובה ! 

יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

שווארמה דבוש בנתניה

עודי עושה את דרכי בכביש החוף בואכה צפונה באחד האמשים, והנה הזכירה לי בטני בקרקור מתלונן לילי שכזה, שהחמצתי את ארוחת-הערב. ולא סתם קרקור בעלמא היה זה, אלא בתזמון מדוייק, בדיוק כשנכנסנו לתחנת-הדלק שליד צומת-נתניה ונוכחנו לדעת כי סניף שווארמה דבוש הפועל שם עודנו פתוח באותה שעה מאוחרת. 


לכשעצמי, הייתי סקפטי, שכן לא הזדמן לי להתנסות בשווארמה דבוש מאז מפגש לא-מחייב בשווארמה הזו בסניף שבאבן-גבירול לפני כמה וכמה שנים, אבל בטני התעקשה להזכיר את אשר שמענו מחובבי-שווארמה לא-מעטים: כי הרשת המתרחבת מפתיעה אותם לטובה שוב ושוב בשנים האחרונות. 

אז נכנסתי, ניסיתי, והופתעתי מאוד לטובה. מדובר בשווארמה טובה, מאוזנת, בפיתה טרייה, לצד סלטים שהפתיעו אותי בטריותם בשעה המאוחרת. 



לסיכום: בהחלט מומלץ לאכול במקום אם עוברים באיזור. 


הפרטים היבשים
המיקום: דרך הרכבת 7, נתניה (בתוך מתחם תחנת הדלק)



גודל המנות: סביר בהחלט. 
הסלטים: טריים וטובים (ביקרתי במקום בסביבות 22:50 והסלטים היו טריים!)
היחס ללקוחות: בהתחשב בשעה היו מעט מאוד לקוחות. השירות היה אדיב ונעים ויעיל מאוד. 
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום נראה נעים ומזמין אך השעה היתה מאוחרת כך שהזמנתי לקחת. הטיפול בהזמנה היה מאוד מרשים (אריזה ברמה ובאיכות שלא רואים כל-יום). קשה להחליט מה תהיה חוויה נעימה יותר... 
יוקר המחיה: 35 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.


יום חמישי, 27 ביולי 2017

שווארמה גוטה בזכרון יעקב

שוטטנו לנו, מטיילים חסרי-דאגות, במדרחוב המייסדים בזכרון יעקב בשעת צהריים, 

 חפצים בארוחה טעימה אך מהירה כשנתקלנו לנו, למרבה השמחה בשווארמה גוטה. 


לפעמים, דווקא ההיתקלויות האלה, המקריות, הן תגליות מוצלחות במיוחד. כך זכינו להיפגש בשוארמה הודו עזת טעם,
שהוגשה בתוך פיתה טריה ומעולה, וסעדנו את ליבנו בנחת ובכיף ביושבנו במדרחוב זכרון. הופתענו לראות שבין הסועדים האחרים היו גם שבחרו בפלאפל (כנראה צמחונים) ואף היו ילד או שניים שהעדיפו שניצל. אבל אנחנו העדפנו שווארמה וחכנו שמח בה. לקינוח כיתתנו רגלינו (מרחק הליכה קצר) אל גלידה אלדו הסמוכה. 

בהחלט מדובר במקום המצדיק ביקור, אם אתם כבר באיזור. 

הנתונים היבשים


גודל המנות: סביר 
הסלטים: טובים אך מבחר מוגבל יחסית (המאפיין שווארמיות עם אידיאולוגיה מוכוונת מרכזיותו של הבשר)
היחס ללקוחות: שירות אדיב ונינוח גם בזמני לחץ
האם עדיף לשבת או לקחת: כיף לשבת אך אפשר גם לקחת ולשבת אי-שם לאורך המדרחוב. 
יוקר המחיה: 40 ש"ח למנה בפיתה (בהחלט מעל למדד יוקר-השווארמה הכלל-ארצי)

יום שבת, 27 במאי 2017

שווארמה בנדורה בתל-אביב

לפני כמה ימים מצאתי עצמי בשעת אחר-צהריים מאוחרת כשאני מתהלך לי ברחוב יצחק שדה בתל-אביב ומהרהר לי היכן אמצא מזור לרעבוני. עודני מתבונן לימין ולשמאל, ולפתע נגלה לי, מצדו השני של הרחוב, שלט המכריז על נוכחותו של סניף של שווארמה בנדורה . 


זמן רב עבר מאז הפציעה הרשת בארצנו, והזדמן לי לשמוע עליה ביקורות סותרות. מי שאהב את השווארמה האופקית הזו, אהב מאוד. מי שלא, ליווה את רשמיו בתיאורים שהעידו על רגשות עזים לא פחות.

נועצתי עם המוכר, ובעצתו לקחתי מנה מעורבת של עגל-פרגית. השילוב של העגל המתובלן בצורה חזקה יחד עם הפרגית המתובלנת בצורה עדינה היה שילוב מנצח. למרות ששמעתי מאחרים על יובש מסויים של המנה, מנת השווארמה בחומוס שלקחתי היתה מנת שווארמה מאוזנת וטובה מהסוג שמצדיק סטייה מהדרך. 

יחד עם קולה יצא 41. למיטב זכרוני המנה בפיתה עלתה 33. 

שירות אדיב. מנה סבירה בגודלה. 

חלק מהסלטים סופר טריים. חלקם נראו מותשים. (השעה היתה צהרי היום)


הפרטים היבשים


גודל המנות: סביר בהחלט. 
הסלטים: חלקם טריים מאוד וטובים. חלקם נראו מותשים. 
היחס ללקוחות: אדיב ונעים, אך יש לציין כי השירות היה איטי משהו. 
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום קטן אך מציע כמה מקומות ישיבה, שלפחות באותה שעת אחר-צהריים נראו כאפשרות נינוחה ושקטה. עם זאת, בתל-אביב תמיד יש אפשרויות ישיבה קורצות יותר באוויר הפתוח. 
יוקר המחיה: 33 ש"ח בפיתה, בהתאם למדד יוקר-המחיה הכלל ארצי. 


יום שבת, 31 בדצמבר 2016

לסיכומה של שנה חמישית

אז מה היה לנו בשנת 2016? 

התחלתי את השנה עם הרהורים נוגים על אזהרות ארגון הבריאות העולמי לגבי צריכת בשר. למרבה השמחה, השנה השווארמאית המשיכה באופן אופטימי יותר, ובסיומה אפשר לשמוח על ביקורים ב-3 שווארמיות מעולות: 
היו גם מקומות חדשים אחרים שדגמתי אשר למרבה הצער לא נמצאו ראויים לאיזכור כאן בבלוג (כי כאן מתמקדים בחצי הכוס המלאה, זוכרים?)

למרבה השמחה, היו גם ביקורים במקומות ותיקים ומוכרים שכבר נכתב עליהם כאן בבלוג, אשר שמרו על עטרתם.

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה מאז היווסדו של הבלוג -
2012 (ביקור בנצרת שהניב שני פוסטים - על אל-טאבון ועל אלוואכד).
2013 פוסט של הסברים על מה שקרה ועל מה שלא נכתב
2014 פוסט שסיכם עוד שנה בה לא דווח הרבה , למעט דיון על שווארמה שניסתה לרבע את העיגול
2015 פוסט ששמח לסכם חזרה לפורמט של דיווחים ובהם גם דיווח על  הדרך בה משתפר דימוי אוכל הרחוב בעולם 

נדמה ש-2016 היא עוד אחת מאותן שנים בהן כדאי להתברך יותר על מה שנעשה מאשר להצטער על מה שלא. 

כפי שכתבתי גם בתום השנה הקודמת, מלאכת הבלוגיאדה הקולינארית , כשהיא נעשית על ידי יחידים שזה עבורם תחביב צדדי, היא עוד סוג של מסע של אלף מיל המתבצע בצעדים קטנים, ומה אפשר לעשות שרק על מעטים מהם באמת שווה לכתוב או לקרוא?

מי ייתן ש-2017 תהיה שנה טובה וטעימה לכולנו! 

יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

שווארמה אמיל בחיפה

הנוסעים ברחוב אלנבי בחיפה יכולים להחמיץ בקלות את השווארמיה הקטנטנה המסתתרת שם. אחת הדוגמאות הטובות ביותר בעולם הקולינריה של המזון המהיר הישראלי, למקום קטן-מימדים שהוא ענק באיכותו. 


כוונתי לשווארמה אמיל בחיפה. מדובר באושיית שווארמה ישראלית ידועה שכבר לפני זמן רב היתה בתוכנית הביקורים של 'מחשבת השווארמה', עוד בימים הרחוקים ההם עת מערכת הבלוג מנתה מספר כותבים שהצדיק את לשון הרבים בה אני נוקט מעת לעת.

הסיבות לכך שהפוסט הזה לא זכה להיכתב עד עתה הן שונות ומשונות ויש בהן ללמד לא מעט על הדינמיקה של כתיבת בלוג כסוג של תיעוד של תחביב קולינרי. בפעם אחת הגענו מאוחר יותר משתכננו והופתענו לגלות שמדובר באחד מאותם המקומות הנסגרים להם בשעות הערב המוקדמות.
זה באמת לא נעים לראות שווארמה סגורה (שווארמה אמיל בשעות הערב המאוחרות)
 בפעם אחרת הביאה ביקור מהעבודה את אחד מכותבי הבלוג אל המקום, אבל עניין רדף עניין והוא מעולם לא הגיע לכתיבת הפוסט המובטח. בפעם אחרת הביא אותי ביקור במכס אל אמיל, אבל הפוסט שתוכנן נועד להיות האחרון בסדרה, ולמרות שחלקיה נכתבו, אחרים נדחו מסיבות מערכתיות שבתפעול בלוגים אחרים, וכתוצאה, שוב ושוב, נדחה לו פוסט על מקום טוב מאוד, מסיבות שבדיעבד לא נראות מוצלחות במיוחד. אבל עם כניסתה של שנה חדשה, הצטרפו להן הנסיבות ואפשרו ביקור בחיפה, ואיתו כתיבת פוסט על מקום שמצדיק בהחלט לבלות בו עם מנת הבשר המעובד החודשית שלכם (בהתאם להמלצות משרד הבריאות)

כמו בהרבה מקומות קולינריים שהם כבר מזמן אינם סוד, גם לגבי שווארמה אמיל, החוויה מתחילה במסע אל היעד. המגיע אל כיכר אמיל חביבי צריך להתחיל בחיפוש מייגע אחרי מקום חניה. מדובר בחיפוש חניה באיזור שבכל שעות היום מזכיר בצפיפותו את תל-אביב בשעת ערב. אחרי כמה וכמה רונדלים סביב כיכר אמיל חביבי (שנקראה ב-2013 בשנת 2013 על שם הסופר המפורסם, שהיה גם עיתונאי, חבר הכנסת, פעיל ציבור ערבי-ישראל וחתן פרס ישראל) הבנתי שאני צריך להרחיב את מרחב חיפוש החניה. עודי מוצא חניה ברחוב צדדי צפוף, הרהרתי בכך שהדמיון בין שם הכיכר לשם השווארמיה עתיד לבלבל את הקהל ביום מן הימים. 

אחרי שהחניה סוף-סוף נמצאה צעדתי במרץ ונכנסתי אל המקום. עודי נכנס ותופש את מקומי בתור התרבותי והמנומס שניצב לו, שבתי והרהרתי במימדיו הפיזיים הקטנים של המקום. נדמה לי שזו השווארמיה הקטנה ביותר שראיתי בישראל. חלל אחד, ללא ההפרדה המקובלת בין השווארמה המסתובבת לבין הלקוחות. בהחלט תחושה של 'לשבת במטבח'. 

מבחר התוספות באמיל מוגבל (במוצהר) לטחינה, עמבה, עגבניה, בצל וחמוצים (יש האומרים שבמקור התוספות היו רק עגבניה, בצל וחמוצים וכי העמבה והטחינה נוספו רק לפני שנים ספורות). על פי יודעי ח"ן, מדובר בהשקפה אידיאולוגית של המקום. בראשית דרכי העדפתי, על פי השקפתי העקרונית, רק בשר, אבל ככל שהזמן חולף גיליתי שאני מעדיף את המנה 'עם הכל'. הפיתות טובות מאוד, הסלטים משתלבים בצורה מדוייקת ויפה עם השווארמה, והשווארמה? מעולה.

יש המדברים על השווארמה הזו במושגים הקשורים יותר לעולם החוויה הדתית. אני, כזכור, פחות מאמין בסוג השיח הזה על אוכל, אבל בהחלט מסכים שמדובר בשווארמת עגל (עם כבש) נהדרת. התבלון הוא עמוק,  עשיר ובכל זאת עדין. בזכותו כל נגיסה היא שמחה מחודשת. 

בהחלט מדובר בשווארמה ששווה לסטות מהדרך בשבילה. 

הנתונים היבשים: 
גודל המנות: נדיבות מאוד. 
הסלטים: מגוון מוגבל מאוד של תוספות. כולן טריות וטובות. 
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: מאוד נינוח, מפנק, נעים ואדיב. 
לשבת או לקחת: אם אחד השולחנות פנוי, אפשר לשבת ולהתבונן בתנועה בכיכר אמיל חביבי. אני מעדיף לנסוע אל אחד החופים היפים בהם בורכה חיפה. 
המחיר: 32 ש"ח למנה בפיתה (סביר בהחלט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי, נכון לכתיבת פוסט זה)