יום ראשון, 29 באפריל 2012

פונדק איילון - נחמה בתחנת הדלק

ביקור בבית החולים אף אינו דבר נחמד שעושים מרצון; לכן כאשר אנחנו כבר שם, בין אם כחולים או כמבקרים של יקירנו, אנחנו (לפחות אני...) מחפשים לנו כל מיני נחמות כאלו ואחרות שינעימו עד כמה שאפשר את שהותנו הכפויה שם - שהצוות יהיה נחמד, שהמבנה יהיה חדש ומרווח או לפחות שישכיח מאיתנו קצת את אווירת בית החולים, וגם (או אולי בעיקר?) אוכל טוב הוא אחת מהנחמות הללו. לאחרונה יצא לי לבקר בן משפחה חולה בביה"ח בילינסון בפ"ת (המרכז הרפואי רבין בשמו הרשמי).

לאחר הביקור חיפשתי משהו לאכול, ונכנסתי לסניף הפתח-תקוואי של סטקיית "פונדק איילון", הנמצא לא רחוק מהכניסה הראשית של בית החולים בתחנת הדלק. הזמנתי מנת שיפוד פרגית בפיתה שהייתה מצויינת, עסיסית ומטובלת כראוי בצרוף סלטים טריים (אם כי לא נדיבה במיוחד לצערי). בסניף בפתח תקווה יש גם טאבון לאפיית לאפות (אם הייתי עירני יותר גם אני הייתי מזמין לאפה), אכן טוב לדעת שיש עוד מי ששומר על הגחלת.

"פונדק איילון" הוא אחד השרידים האחרונים לנוף הקולינרי של ישראל של שנות ה - 70 וה - 80 של המאה הקודמת; כאשר היו בה בעיקר "סטקיות" ופחות "מסעדות בשרים". דוגמאות ראויות אחרות מהתקופה ההיא הן "לויקו מושיקו" בצומת גלילות, אשר כנראה נמצאת על ערש דווי ובכל מקרה כבר אינה משמרת את עברה המפואר, ו"סטקיית הטייסים" בנתניה מנוחתה עדן.

מעבר לכביש נמצא "הקניון הגדול" של פתח תקווה וגשר מחבר אותו ישירות לביה"ח בילינסון. כך שלמי שאינו פתח-תקוואי או לחילופין אינו מבקר תכופות בביה"ח (חס וחלילה...מלח מים, מלח מים...) מאוד קל לפספס את פונדק איילון ולהמשיך לקניון.

אולי זו אחת הסיבות לכתיבת הרשומה הזו - כי לדעתי את האוכל בפונדק מנחם יותר מאשר בדוכני המזון האלמוניים של הקניון.


נתונים יבשים:

המקום:
פתח תקווה  - דנמרק 1 (בתחנת הדלק "דור אלון" בכניסה הראשית למרכז הרפואי "רבין")
תל אביב - יגאל אלון 108 (בתחנת הדלק "דלק")
תצוגת google streetview
אתר המסעדה: http://xn--4dbffctavzc2byb.com/ 

גודל המנות: המנה בפיתה צנומה כמעה, קחו שתיים אם אתם רעבים.

הסלטים:  טריים ודי מגוונים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיב ויעיל  (לא הייתי בשעות עומס)

האם עדיף לשבת או לקחת: עדיף לקחת, במסעדה אמנם נעים לשבת אך לדעתי יש מקומות נעימים יותר לאכול
                                   מאשר בתחנת דלק.

יוקר המחיה: 25 ש"ח לשיפוד פרגית בפיתה נכון לזמן כתיבת הפוסט, סביר ולא יותר מכך,
                 בהתחשב בכך שהמנה בפיתה אינה נדיבה. את התפריט המלא ניתן לראות כאן

יום ראשון, 15 באפריל 2012

הטורקים של נחלת בנימין


בשווארמה כמו בכל סוג אחר של אוכל יש אסכולות שונות לגבי חווית האכילה. 
יש את אלו המאמינים בחדשנות ושילוב ודוגמא מצויינת לכך היא השווארמה במלאווח; ויש את אלו הגורסים כי יש לשמור את החוויה אותנטית עד כמה שאפשר; ב"טורק לחמג'ון" דבקים באסכולה השניה. מבחינתי כל עוד יש יישומים איכותיים לכל אחת מהפילוסופיות הללו אני מקבל את שתיהן בשמחה.

בטורק לחמג'ון נתקלתי במסגרת עבודתי באזור נחלת בנימין כאשר חיפשתי לאכול משהו בצהריים, וכאן המילה "נתקלתי" היא בתרתי-משמע...פשוט נתקלתי בתור של האנשים הצובאים על פתח המסעדה. אך הצוות המפעיל את המסעדה התמודד עם העומס בצורה יעילה ואדיבה.

במסעדה הסתובבו להם בשמחה שלושה סוגי שווארמה – כבש, פרגית והודו, שלושתם עסיסיים טריים ומתובלים בצורה עדינה אשר לא מאפילה על טעמו המצוין של הבשר. בנוסף לכך הסלטים טריים והמבחר מגוון (לי אמנם חסרה האפשרות להוסיף גם יוגורט לקבלת החוויה הטורקית המלאה, שלצערי נמנעת במקומותינו משיקולי כשרות, אך זה רק אני).

אך השוס האמיתי הוא הלחמג'ון – לאפה אשר נאפית יחד מעט בשר כבש, עגבניות ומעט פטרוזיליה.
מבחינתי השילוב המושלם הוא שווארמה פרגית מגולגלת בלחמג'ון, בתוספת טחינה וסלט וזהו...כל המוסיף גורע...
ולסיום לקבלת חווית אוכל רחוב אורבנית מושלמת, מומלץ לקחת מנת שווארמה מטורק לחמג'ון
למצוא ספסל ראוי ומוצל בשדרות רוטשילד ולאכול תוך צפייה בעיר החולפת פניך...לא צריך יותר מזה...תאמינו לי..



טורק לחמג'ון בשעת ערב לקראת סגירה



הנתונים היבשים

זהות השווארמה:  שווארמת כבש, פרגית והודו עסיסיות ומטובלות בעדינות.

גודל המנות: גדולות.

הסלטים: מגוונים וטריים.

היחס ללקוחות: אדיב ויעיל גם בשעות הלחץ.

האם עדיף לשבת או לקחת: עדיף לקחת במיוחד בצהריים כאשר המסעדה עמוסה מאוד יותר נעים על ספסל בשדרות רוטשילד (מרחק כ- 4 דקות הליכה משם) 

יוקר המחיה: מחיר שווה לכל נפש בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: בפיתה (22 שקלים), בלאפה (27 שקלים), בלחמג'ון (27 שקלים), בצלחת (35 שקלים).

יום חמישי, 5 באפריל 2012

שווארמה חג' כחיל ביפו

זקני יפו מספרים שמשפחת חג' כחיל היא יפואית כבר למעלה מ-120 שנה. בשלהי המאה ה-19 התפרנסה המשפחה מנהיגה בדיליז'אנסים, העגלות שהובילו נוסעים מיפו לירושלים וחזרה (העגלות החליפו את שיירות הגמלים, החמורים והפרדות לאחר סלילתה של דרך שהתאימה לעגלות בין הערים, אשר קיצרה את זמן הנסיעה ב-10 שעות).

הזמנים השתנו ועמם גם השתנו עיסוקי המשפחה. מאז שנות ה-70 עוסקת משפחת חג' כחיל באוכל, וכל מי שנסע ביפו לאורך השנים בוודאי שם לב כיצד אט-אט הולכות ומקבלות יותר ויותר חנויות ובתי-ממכר בשמן את השיוך לחג'-כחיל. תהליך התרחבותה של אימפריית חג'-כחיל הגיע עד כדי הצבת שלט מטעם המשפחה על גגו של הבנין ברחוב יפת 93 (בהצטלבות עם פינת רחוב עבודת ישראל ורחוב שבטי ישראל) המצהיר בגאון כי זהו "כיכר חג' כחיל". כמה בנינים ליד, ברחוב שבטי-ישראל 91 ביפו ניצבת מסעדת שיפודי חג' כחיל, חלק אינטגרלי מהאימפריה המשפחתית, ובתוכה מסתובבים להם בשמחה כמה שיפודי שווארמה.

למפגש עם הפרי המסתובב של אחד מהשיפודים האלה הגענו באחד האמשים, בשעת ערב מאוחרת, בעודנו משוטטים ותרים אחר מקום לאכול בו שווארמה של לילה.
כיכר חג' כחיל בשעת לילה

השירות היה אדיב, השווארמה טובה, והמקום נרשם כאפשרות ראויה לארוחה אם עוברים באיזור והבטן נדבקת לגב.

אחד המאפיינים של מקום מאכל ראוי לשמו הוא מיקום, והמיקום הספציפי הזה של שווארמת חג' כחיל (שיש לה גם סניף נוסף בכיכר השעון ביפו, אותו טרם ניסינו), נהנה מיתרון עצום על רוב שווארמיות ארצנו. לא הרחק ממנו נמצאים שני מרכזי עלייה לרגל יפואיים ששמם יצא למרחוק -

באותו צד של רחוב יפת,
במרחק הליכה קצרצרה
ממוקמת ממתקי מוטראן
(יפת 99)
תצוגת google streetview




וממש מהצד השני של הרחוב
ממוקמת גלידה אנדריי
(יפת 138).
תצוגת google streetview






העובדה שבמרחק נסיעה קצרה ממוקם פארק מדרון יפו, אחד הפארקים היפים בישראל עם נוף מהמם אל הים התיכון יוצרת אפשרות נ-ה-ד-רת לארוחה, קינוח וטיול כיפי או רומנטי (תלוי עם מי).




הנתונים היבשים
המקוםרחוב שבטי-ישראל 91 ביפו

זהות השווארמה:  שווארמת הודו עדינה וטובה (בשעת הערב המאוחרת עמדו ריקים שני שיפודים אחרים ומעליהם שלטים על עגל וכבש).

גודל המנות: סבירות.

הסלטים: סבירים וטריים.

היחס ללקוחות: מנומס ונעים .

האם עדיף לשבת או לקחת: נוח לשבת, אבל פארק מדרון יפו והים במרחק כמה דקות נסיעה...

יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 27 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.