יום חמישי, 24 במאי 2012

הצד היווני של השווארמה

כבר כתבנו כאן בעבר שהשווארמה פנים רבות לה ומספר חבלי ארץ טוענים כי הם ורק הם המקור למאכל הפופולארי, לא זו אף זו הוויכוחים נסובים גם סביב מקורו של אחד מכלי הקיבול הנפוצים ביותר בו מוגשת שווארמה בדרך כלל – הפיתה, אשר מקורה הוא כנראה יווני. לכן שמחתי  לגלות את ניקוס גאליס בנמל ת"א, מקום אשר מכין סופלאקי – שיפודים יווניים, וכמובן את מנת הדגל שלו, גירוס - שווארמה יוונית גאה.

בשונה מרוב שווארמיות ארצנו, בהם שיפוד השווארמה מונח ומסתובב בינות לגופי חימום חשמליים הצולים אותו; אצל ניקוס גאליס גורסים כי עליו להיות מונח לרוחב מעל לגריל פחמים ובתוך מתקן אשר מאפשר את העלאתו והורדתו של השיפוד מעל הגריל כדי לשלוט בטמפרטורת הצליה. אך ההבדלים אינם מסתיימים כאן וניכרים גם בלאפה ובתוספות; הלאפה היוונית נמשחת בשמן זית וניצלת קלות על הגריל, לפני שהיא ממולאת בגירוס; ואילו התוספות כוללות ציזיקי ורוטב מלימונים כבושים כמו גם טחינה, רוטב פיקנטי מעגבניות טריות, בצל סגול וחסה.

כדרכי רציתי לקבל את החוויה היוונית המלאה, לכן הזמנתי מנה של גירוס בלאפה עם תוספת ציזיקי, רוטב לימונים כבושים, סלסת עגבניות טריות ובצל סגול (שומרי הכשרות יוכלו להמיר את הציזיקי בטחינה). לאחר הנגיסה הראשונה עלתה בי הכרה - שווארמה יודעת לדבר יוונית נפלא... השווארמה העשויה מבשר טלה והודו הייתה עדינה ועסיסית; כאשר הלאפה, שנצרבה קלות בשמן זית על הגריל, תרמה לעסיסיותו של הבשר והייתה פריכה במידה אך לא יבשה; הציזיקי, רוטב הלימון הכבוש, סלסת העגבניות והבצל הסגול הוסיפו למנה פיקנטיות ורעננות נעימה.

בניקוס גאליס ניכרת ההשקעה בחוויה היוונית, הלאפות מיובאות מיוון, מי שמעוניין בכך יכול ללגום אוזו עם ארוחתו ועיצוב המסעדה בצבעי כחול לבן עם כסאות עץ וקש משרים אווירה של מסעדת רחוב אוטנטית באיי יוון, אך מבחינתי יש למסעדה מעלה חשובה מאלו – כמה שווארמיות בארצנו יכולות להתהדר בכך שהן בקו ראשון לים?  

יאסו ניקוס !

הערת הבהרה:
כפי שהעיר דן ובצדק, למקום שמגיש גירוס עם יוגורט אין ולא יכולה להיות תעודת כשרות. לכן מאחר שלא הבהרתי זאת מספיק: 
לספולאקי בר - ניקוס גאליס אין תעודת כשרות ! אך למי שהעדרה של תעודת כשרות לא מפריעה לו, ובכל זאת לא מעוניין לערב בשר וחלב קיימת האפשרות להוסיף טחינה כתוספת במקום ציזיקי למנות המצויינות המוגשות שם.

הנתונים היבשים:


המקוםניקוס גאליס  סופלאקי ברהתערוכה 3 , תל-אביב (נמל תל אביב מול אגדיר הוטל)
           תצוגת google streetview: (התמונה צולמה לפני שניקוס גאליס נפתח)
           אתר: http://www.rol.co.il/sites/nikosgalis/

זהות השווארמה:  שווארמת טלה הודו מעורבת, מתובלת בעדינות.

גודל המנות: המנה הגדולה סבירה, הקטנה מתאימה לילדים במקרה הטוב

הסלטים: טובים

היחס ללקוחות: אדיב ונינוח 

האם עדיף לשבת או לקחת: לשבת ועדיף בחוץ  - שווארמה + נוף לים כל מילה נוספת מיותרת מבחינתי

יוקר המחיה: יקר ביחס למדד השווארמה הכלל ארצי: 29 ש"ח למנת גירוס קטנה, 37 ש"ח למנה גירוס גדולה
                  נכון לזמן כתיבת הפוסט.


יום שישי, 18 במאי 2012

שתיהן מאותו הכפר

מעטים זוכרים כי השיר שנתן השראה לכותרת הפוסט, "אנחנו שנינו מאותו הכפר" אומנם נכתב כשיר זכרון, אבל בזמן בו הוא נכתב, שתי הדמויות שנתנו לו השראה בידידותן - זאב עמית ויוסף רגב - היו בחיים. ידידותם המופלאה נשאה חן בעיני המשוררת, אבל מסיבותיה היא היא בחרה לכתוב את השיר על ידידותם כשיר זכרון. שנים אחר-כך, במלחמת יום-הכיפורים, נפל זאב עמית והחיים החרו החזיקו אחרי האמנות. השיר נתפש על ידי מבקרי-השירה בתור דוגמא מופתית לאיפוק ולשתיקה הנוגעים בחוויית השכול. ישראל, כידוע לכולנו, בחרה לציין את זיכרון חללי מערכות-ישראל בסמוך ליום העצמאות, וכך איפוק, עצב ושמחה נכרכים להם יחדיו, והחיבור של הפרצוף המחייך והדומע הוא חלק משמעותי של המהות הישראלית. במלאת 45 שנה למלחמת ששת-הימים (על פי התאריך העברי), על מוראותיה ונפלאותיה של אותה המלחמה ותוך שאנו חיים עם מורשתה, גם בלוג של אוכל צריך להרים את דגלו ולכבד את הארץ הקולינארית בתוכה הוא שוכן.

ואם לכבד את קולינאריית הארץ (זו הקטנטונת שגם פלאיה הלא-קולינאריים עוד לא תמו), היש דרך ראויה יותר מהשוואת שתי שווארמיות שמוצאן מאותו הכפר ?

בלב כפר-סבא, משני צדדיו של רחוב וייצמן, בסמוך לתחנה המרכזית של העיר, ניצבות זו מול זו שתי שווארמיות ותיקות: "תפארת השווארמה והפלאפל", ו"השווארמה שלי בכפר". שתי שווארמיות ראויות שהתחרות ביניהן מגדילה את כבוד השווארמה ומשמחת את לב וחך סועדיהן.

ההשוואה בין השתיים היא מעניינת, שכן תפארת השווארמה דוגלת בשווארמה עדינה מאוד בעוד ששווארמת הכפר דוגלת בשווארמה מתובלת מאוד, מה שמאפשר לכל אחד מחובבי-השווארמה העוברים בסביבה לבחור שווארמה כטוב לבו.

אישית, בין השתיים, אני מעדיף את תפארת השווארמה העסיסית והעדינה. אליה וקוץ בה, התוספות והסלטים של שווארמת הכפר עדיפים בעיני הרבה יותר על אלה של התפארת. לכן כשאני רעב באמת, אני קונה מנה פה ומנה פה, ואיני יוצא חסר....  עוד ראוי להעיר שבשעות העומס, על סמך נסיוני, שווארמה בכפר מתפקדת טוב יותר מאשר תפארת השווארמה, כך שאם אני מגיע ורואה עומס בשתיהן, אני מעדיף את הראשונה. עוד יש לציין כי בשני המקומות אפשר לשבת, אבל בהתחשב בכך ששני מקומות נעימים לישיבה - חלקו הדרומי של פארק כפר סבא וקטע משביל הראשונים הסמוך לעירייה, שניהם קרובים מאוד - לדעתי עדיף לקחת.

בעולם מושלם, היו מתאחדות השתיים, השיפודים היו מתגלגלים בשמחה זה לצד זה, והיצע הסלטים המשותף היה קורץ אפילו לגדולי הצמחונים. בעולם שלנו, הפחות מושלם, חייב הסועד (שאינו רעב במיוחד) לבחור. אבל הבחירה, יש לומר, היא בין שני מקומות ראויים ביותר.


הנתונים היבשים


תפארת השווארמה והפלאפל
המקום: רח' וייצמן 147, כפר סבא.
זהות השווארמה:  שווארמת הודו, מתובלת בעדינות.
גודל המנות: גדולות ונדיבות.
הסלטים: סבירים.
היחס ללקוחות: השירות מהיר ואדיב, למעט בשעות העומס.
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה סבירים, אבל לטעמי עדיף לקחת.
יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 28 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.




השווארמה שלי בכפר 
המקום: רח' וייצמן 158, כפר סבא

זהות השווארמה:  שווארמת הודו, מתובלת מאוד.
גודל המנות: גדולות ונדיבות.
הסלטים: מצויינים.
היחס ללקוחות: השירות מהיר ואדיב.
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה נוחים, אבל לטעמי עדיף לקחת.
יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 28 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.