יום שני, 30 ביוני 2014

פוסט מהורהר משהו של אמצע השנה


בהמשך לרוח הדברים של פוסט סוף השנה החולפת, מחציתה הראשונה של השנה התאפיינה בעיקרה בביקורים חוזרים בחלק מן המקומות עליהם כבר נכתב כאן בבלוג. היו אלה ביקורים שבחלקם הגדול היו נעימים וטעימים, אבל כהרגל המקום  - לא נכביר עליהם במילים. מה כבר יש להוסיף אם הרושם הטוב נותר בעינו ? 

אה, זהו. שבמקום אחד עליו כתבתי בהתלהבות רומנטית בעבר, שווארמה שמש בר"ג החליטו להכניס שינויים.

כדאי שאבהיר משהו לגבי הרעיון הזה של שינויים - בכל מה שקשור באוכל, אני אדם של קצוות קיצוניים.
מצד אחד - אני מאוד נהנה להתנסות באוכל חדש (כמובן בתנאי שהוא טעים לי).
מצד שני - אם יש אוכל שאני אוהב, גישתי אליו היא כזו של גדולי השמרנים. 

והנה באו החברים בשווארמה שמש, והחליטו לשנות את העולם. 
לרבע את העיגול. 
כלומר, יותר נכון - לרבע את הפיתה. 



אתה מתבונן לך בפיתה, ומהרהר נוגות על הדרך שבה סדרי-העולם משתנים.
אתה אוכל, ולמרבה ההפתעה, אתה מגלה שזה פחות טעים לך.
התלבטתי ארוכות מה לעשות עם זה, כי הרי אנחנו כותבים כאן רק על חצי הכוס המלאה (בניגוד למקובל בעולם הכתיבה על האוכל, מה שמאוד מגביל אותנו, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

החלטתי לשוב ולבקר בשמש ולראות האם יש חדש - וגיליתי להפתעתי שלא רק הפיתה השתנתה.
אני משער שבאותה הזדמנות של שינוי סדרי-עולם, התקבלו עוד החלטות, כי לשוני התעקשה שהאיזון קצת אחר, והחיתוך קצת אחר, ובכלל, זעקה האומללה - מה קורה כאן? מי הזיז את השווארמה שלי ?!?

כך מצאתי את עצמי מתמודד לא רק עם פיתה שצורתה הגיאומטרית שונה באופן מטריד, אלא גם עם שווארמה שטעמה האגדי אליו התרגלתי ואליו ייחלתי, נמצא על ידי לשוני להיות, איכשהוא, קצת שונה.

שוב מצאתי עצמי מתלבט... עכשיו זה כבר לא היה עניין של סלידתי משינויים - עכשיו היה מדובר בסלידתי משווארמיות שאינן עקביות ברמתן.

הרי על חוסר-עקביות כבר החלטנו כאן בראשית-דרכנו, בדיונים העקרוניים במערכת הבלוג, שלא לדווח על מזללות, מסעדות ושווארמיות שאינן שומרות על רמה אחידה. איך נמליץ על מי שלעתים תוצרן הוא טעים מאוד ולעתים, איך נאמר בעדינות, הוא פחות טעים?

הידיעה החדשה הזו בוודאי מצדיקה שינוי בהמלצה, הרהרתי ביני לביני (בהיות חבר המערכת האחר עסוק לו בעמל יומו ואיננו פנוי להרהורים שברומו של עולם). הרי לא תמליץ לאדם לסטות מדרכו למקום שאי אפשר לדעת מה תהיה רמתו, נכון ? לכל היותר זה מצדיק המלצה ברמה של - אם אתה כבר בסביבה, שווה לנסות.

עם זאת, דבק באימרה האיטלקית "נמהר לאט-לאט", החלטתי לחכות עוד ביקור או שניים.

הנחלים זרמו להם אל הים ושמחתי לגלות שהזמן אכן עשה את שלו, ושווארמה שמש שבה והתייצבה לה על איכות שווארמאית משביעת-רצון, המצדיקה ביקורים גם אם זה אומר שצריך לסטות מהדרך.

ובכל זאת, אחרי הכל, בעיה אחת נותרה בעינה. לפיתה המרובעת עדיין לא התרגלתי...